מריטוקרטיה

מֶריטוקרטיה (משמעות המילה מריאו בלטינית היא כשרון, משמעות המילה קרטיה ביוונית עתיקה היא כוח) או שִׁלְטוֹן בַּעֲלֵי כִּשּׁוּרִים. מריטוקרטיה היא תפיסה פילוסופית־פוליטית־חברתית על פיה כוח פוליטי מוענק לאנשים בהסתמך על כישרונם וכישוריהם במקום על עושרם או מעמדם החברתי. במערכת כזו ההתקדמות מבוססת על ביצועים נמדדים או על הישגים מוכחים.

משמעות המושג

ההגדרה הנפוצה ביותר של מריטוקרטיה "ממשיגה כשרון (merit) במונחים של מיומנות ויכולת שנבדקו, וככל הנראה כפי שנמדדה על ידי IQ או מבחני הישגים סטנדרטיים". במערכות ממשל ובמערכות מנהליות אחרות, "מריטוקרטיה" מתייחסת למערכת שבה ההתקדמות היא על פי כישרונות כגון ביצועים, אינטליגנציה, הכשרה והשכלה. אלה נקבעים לרוב באמצעות הערכות או בחינות. במובן כללי יותר, מריטוקרטיה יכולה להתייחס לכל צורה של הערכה המבוססת על הישגים. לעיתים משתמשים בה כדי להתייחס לכל ממשלה המנוהלת על ידי אנשים משכילים או בעלי יכולת.

אטימיולוגיה

המושג המריטוקרטיה קיים במשך מאות שנים. השימוש הראשון הידוע במונח היה על ידי הסוציולוג אלן פוקס בכתב העת Socialist Commentary בשנת 1956. המושג נעשה פופולרי באמצעות הסוציולוג מייקל דנלופ יאנג, שהשתמש במונח בספרו הדיסטופי, הפוליטי והסאטירי "עליית המריטוקרטיה" בשנת 1958. במאמרו הוא תיאר באופן ציני את השלטון בממלכה המאוחדת והטיל ספק בלגיטימיות של תהליך הבחירה ובתוצאות של השליטה על ידי קבוצה כה מצומצמת. גם את חנה ארנדט במאמרה "משבר בחינוך", שנכתב ב-1958 התייחסה לשימוש במריטוקרטיה במערכת החינוך באופן שלילי. בשנת 1972, הסוציולוג האמריקאי דניאל בל, נתן למושג משמעות חיובית יותר כאשר הציע שמריטוקרטיה עשויה להיות מנוע פרודוקטיבי ל"כלכלת הידע" החדשה. הוא התייחס למריטוקרטיה כמבוססת על כשרון המוגדר כאינטליגנציה בתוספת מאמץ.. בשנות ה-80 השתמשו במילה בחיוב והמשמעות של המילה מריטוקרטיה התהפכה. כשהמילה נטבעה היא הפכה פופולרית ככינוי גנאי, אך משמעותה הפכה במהלך השנים לחיובית. כיום המונח משמש לעיתים קרובות בהקשר חיובי, ומתייחס למערכות חברתיות שבהן קידום והצלחה אישיים משקפים בעיקר את יכולותיו ואת יתרונותיו של הפרט, והוא נתפס לעיתים קרובות כמבטא שוויון הזדמנויות.בעשורים האחרונים

שהתפיסה העכשווית של מריטוקרטיה היא כפולה לפחות. מצד אחד, המושג מתאר מערכת חברתית המבוססת על התפיסה שיחידים מתוגמלים ומתקדמים בחברה כתוצאה מהכישרון והמאמץ שלהם. על פי צורת הסתכלות זו רצוי וראוי לכונן שלטון של מומחים, כי מעמד ומשרות צריכים להימצא בידי אלו שנמצאו ראויים להחזיק בהם בהתאם להשכלתם וכישוריהם וכי שלטון בעלי הכישורים יבטיח חברה אידיאלית יותר. כך לדוגמה, אדם שלמד מקצוע ספציפי יעסוק בו, ולא אדם אחר שלא למד ואיננו בקיא בטיבי המקצוע. תפיסה זו מניחה ניידות חברתית ושוויון הזדמנויות.

מצד שני, ניתן להבין את המריטוקרטיה כשיח אידאולוגי המבוסס על מערכות אמונה שונות. לאור אי השוויון החברתי הגואה במאה ה-21, היו חוקרים תייגו את המריטוקרטיה כאידאולוגיה פוליטית ואשליה. הם סברו כי הטבע הלא-מריטוקרטי של החברה הקפיטליסטית מונע ממנה להשתמש בכישרונות אנושיים ביעילות וכי עובדה זו מוסתרת על ידי "אשליה מריטוקרטית" שנוצרת על ידי ההיגיון המבני של החברה הקפיטליסטית. רעיון המריטוקרטיה הפך לאמצעי מפתח ללגיטימציה תרבותית לתרבות הקפיטליסטית העכשווית", שבה מונצחים ומשכפלים פערי עושר והכנסה. עמדת חוקרים אלה נתמכת על ידי מחקרים עדכניים שמראים שככל שחברה לא שוויונית יותר, כך גדלה הנטייה של חבריה לייחס הצלחה למריטוקרטיה ולא למשתנים לא-מריטוקרטיים כמו עושר בירושה.

המתנגדים לתפיסה מציינים כי האוחזים ברסן המינוי המריטוקרטי אינם ממונים כשלעצמם באופן מריטוקרטי אלא מחזיקים בכוח מתוקף היותם מכונני המריטוקרטיה. היכולת המוגבלת להגדיר "ראוי" או "מתאים" לתפקידים מסוימים, מצב העשוי לגרום למינויים של אנשים לתפקיד בהתאם לרשימת דרישות סף ביורוקרטיות וטכניות (לדוגמה, החזקה בתעודה או רישוי מסוים).^{[דרוש מקור]}

היסטוריה

בעולם העתיק

סין הקיסרית - חלק מהדוגמאות המוקדמות ביותר למריטוקרטיה מנהלית, המבוססת על בחינות לשירות המדינה, מתוארכת לסין העתיקה. מקורו של המושג, הוא לפחות במאה השישית לפני הספירה, כאשר הוא נתמך על ידי הפילוסוף הסיני קונפוציוס, אשר "המציא את התפיסה שמי ששולטים צריכים לעשות זאת בגלל הכישרון, לא בגלל מעמד שעובר בירושה. תפיסתו הניעה יצירת בחינות ותפקידים באימפריה שהיו פתוחים רק למי שהצליח במבחנים". שושלות צ'ין והאן פיתחו שיטה מריטוקרטית שהייתה מבוססת על בחינות שירות אזרחי. מערכת זו איפשרה לאנשים מרקע כפרי להתקדם בסולם החברתי על סמך כישוריהם.

יוון העתיקה - גם אפלטון וגם אריסטו דגלו במריטוקרטיה. אפלטון תמך בה בספרו "הרפובליקה", בטענה שהחכמים ביותר צריכים לשלוט, ומכאן שהשליטים צריכים להיות מלכים-פילוסופים.

בעולם האיסלאמי-הח'ליפות של ראשידון התבססה על עקרון המריטוקרטיה, כאשר אנשים מוכשרים התאספו בשורא ובחרו את הח'ליף

גם באימפריה העות'מאנית ובפרס הספווית, מינוי אנשים לתפקידים התבסס על יכולת וכישורים ולא על מעמד.

במאה ה-17

במאה ה-17, הרעיון התפשט מהאימפריה הסינית להודו הבריטית.

המעצמה האירופית הראשונה שהטמיעה שירות אזרחי מריטוקרטי מוצלח הייתה האימפריה הבריטית, בניהולם של הודו: "מנהלי חברות שכרו וקידמו עובדים על סמך בחינות תחרותיות על מנת למנוע שחיתות והעדפות". המנהלים הקולוניאליים הבריטיים דגלו בהפצת המערכת לשאר מדינות חבר העמים. תומס טיילור מדוז , קונסול בריטניה בגואנגז'ו, סין, היה התומך הנלהב ביותר בשיטה זו. מדוז טען בספרו Desultory Notes on the Government and People of China, שפורסם ב-1847, כי משך הזמן הארוך בו התקיימה האימפריה הסינית נובע אך ורק מהפעלתו של העקרון המריטקרטי שנשמר על ידי כל שושלת רצופה במידה רבה או פחותה. עקרון זה הוא ש"הממשל הטוב מורכב מקידום אנשים בעלי כישרון וכבוד בלבד, לדרגה ולכוח המוקנות על ידי תפקידים רשמיים."

במאה ה-19

בשנת 1813, תומאס ג'פרסון אחד האבות המייסדים ונשיא ארצות הברית הכריז שקיימת "אצולה טבעית של אנשים" שזכותה לשלוט נובעת מהכישרון והמעלה שלהם (כשרון), ולא מעושרם או ממעמדם שהגיע בירושה. הוא האמין שרפובליקה מצליחה חייבת להקים מוסדות חינוך המזהים את האריסטוקרטים הטבעיים הללו ומכשירים אותם לשלוט.

הביורוקרטיה הפדרלית בארצות הברית השתמשה ב"שיטת השלל" שבה אנשים שעבדו קשה וסייעו למפלגת השלטון להבחר קיבלו משרות בממשל החדש. שיטה זו היתה נהוגה משנת 1828 עד שהרצח של נשיא ארצות הברית, ג'יימס גרפילד על ידי מחפש משרה מאוכזב ב-1881 הוכיח את סכנותיה. שנתיים מאוחר יותר, ב-1883, שיטת המינויים לבירוקרטיה הפדרלית של ארצות הברית שופצה על ידי חוק הרפורמה בשירות הציבורי של פנדלטון , שהתבסס חלקית על שירות המדינה המריטוקרטי הבריטי שהוקם שנים קודם לכן. החוק קבע כי יש להעניק משרות ממשלתיות על בסיס הכשרון, באמצעות מבחנים תחרותיים, במקום קשרים עם פוליטיקאים או השתייכות פוליטית. החוק גם קבע כי לפטר או להוריד בדרגה את עובדי הממשלה מסיבות פוליטיות היא פעולה בלתי חוקית.

בשנות ה-50 של המאה ה-19 אוסטרליה החלה להקים אוניברסיטאות ציבוריות במטרה לקדם מריטוקרטיה על ידי מתן הכשרה מתקדמת ותעודות. מערכת החינוך הוקמה כדי לשרת גברים עירוניים ממעמד הביניים, אך ממוצא חברתי ודתי מגוון. המערכת הורחב יותר ויותר לכל בוגרי מערכת החינוך הציבורית, בעלי רקע כפרי ואזורי, ולאחר מכן לנשים ולבסוף למיעוטים אתניים.

הפילוסוף הבריטי ג'ון סטיוארט מיל דגל במריטוקרטיה בספרו "שיקולים על ממשל ייצוגי". המודל שלו היה לתת יותר קולות לבוחר המשכיל יותר.

בחינוך

מטרתה של מדיניות חינוכית מריטוקרטית היא לקדם מצוינות, על ידי הקצאת משאבים רבים יותר לתלמידים בעלי יכולת אינטלקטואלית גבוהה ומוטיבציה רבה ללמידה והתפתחות. ברוח זו, מורים נוטים לעודד ולתגמל תלמידים שלהערכתם משקיעים מאמצים בלמידה.

קיימות שתי גישות להערכת מצוינות:

• מצוינות סלקטיבית - נמדדת ביחס לתלמידים אחרים ובודקת את רמת ההישגים של התלמיד ביחס לבני גילו. על פי גישה זו יש להקצות יותר משאבים לתלמידים בעלי יכולת גבוהה.
• מצוינות לא סלקטיבית - נמדדת ביחס לתלמיד עצמו ובודקת את מידת מיצוי היכולות שלו. על פי גישה זו יש להקצות את המשאבים באופן שווה לתלמידים בעלי יכולות שונות.

האופי השוויוני של מדיניות חינוכית זו בא לידי ביטוי בכך שהיא מתעלמת מהבדלים כמו מין, דת, גזע, לאום ומעמד כלכלי. אחת המתקפות החריפות ביותר על המריטוקרטיה החינוכית כסוג של "אחיזת עיניים" המובילה לשיעתוק מעמדי, הציע הפילוסוף הישראלי חן למפרט בספרו Meritocratic Education and Social Worthlessness אשר פורסם באנגליה ובארצות הברית בסוף 2012. על פי למפרט, רעיון המריטוקרטיה כאשר הוא מיושם במדיניות חינוכית, אינו אלא דרוויניזם חברתי בתחפושת של שוויון הזדמנויות.

הצורה הנפוצה ביותר של מיון מריטוקרטי שנמצאת כיום היא תואר אקדמי. השכלה גבוהה היא מערכת מיון מריטוקרטית לא מושלמת מסיבות שונות, כגון היעדר סטנדרטים אחידים ברחבי העולם,, וחוסר גישה (לחלק מהאנשים המוכשרים אין הזדמנות להשתתף בגלל הוצאות, אסונות או מלחמה בעיקר במדינות מתפתחות, בעיות בריאות או מוגבלות).

ראו גם

• ממשל
• שוויון
• הזכות לשוויון במדינות דמוקרטיות

לקריאה נוספת

• Khen Lampert, Meritocratic education and social worthlessness, Houndmills, Basingstoke, Hampshire: Palgrave Macmillan, 2013, ISBN 978-1-137-32488-7
• Lorenzo Ieva, Fondamenti di meritocrazia, Roma: Europa, 2018, ISBN 978-88-9384-875-6
• Michael J. Sandel, The tyranny of merit : what's become of the common good?, First edition, New York, 2020, ISBN 0-374-28998-0
• Jane Burbank, Empires in world history : power and the politics of difference, Princeton, N.J.: Princeton University Press, 2010, ISBN 978-0-691-12708-8
• Joseph F. Kett, Merit : the history of a founding ideal from the American Revolution to the twenty-first century, Ithaca: Cornell University Press, 2013, ISBN 0-8014-6767-5
• The Princeton encyclopedia of American political history, Princeton: Princeton University Press, 2010, ISBN 978-1-4008-3356-6

קישורים חיצוניים

• Is Meritocracy a Myth?, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 20:01)